יעקב מנחה את שליחיו להשיב לשאלותיו הצפויות של עשו באופן מחושב, ולהכריז כי הם שייכים לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, כדי להבהיר שהם נשארים עבדיו ורק הבהמות מוגשות כמתנה. הם מונחים להסביר בלוויית דברי פיוס כי זוהי מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, כלומר דורון המיועד לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, תוך ציון שמו המפורש כדי להיראות כשליחים תמימים שאינם מכירים אותו ואינם פועלים מתוך פחד. לבסוף, השליחים מכריזים וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ, במטרה לשחוק את כעסו של עשו דרך ציפייה מתמשכת לפגוש את יעקב אחרי כל עדר, או לחלופין כהסחת דעת שנועדה לאפשר ליעקב להימלט. מנגד, יש המפרשים כי ההכרזה בסוף הפסוק אינה מתייחסת ליעקב, אלא מעבירה לעשו מסר תקיף שעמו נמצא ה' השומר עליו.
בראשית, פרק ל״ב, פסוק י״ט
פרשת וישלח
וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא אַחֲרֵֽינוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.