סיומו של מאבק הלילה המסתורי מביא עמו תמורה עמוקה בזהותו ובייעודו של האדם. הדמות השמימית מכירה בניצחונו של הנאבק, לא רק כהישג פיזי, אלא כנקודת מפנה רוחנית שבה שמו הישן מפנה את מקומו לזהות חדשה ומרוממת.
הפרשנים עומדים על משמעות המעבר מהשם יַעֲקֹב לשם יִשְׂרָאֵל. בעוד שהשם יעקב מסמל עקמומיות, עורמה וקבלת הברכות בדרך של עקיפה, השם החדש מורכב מהמילים "ישר אל", ומבטא מישור, ישרות וראיית פני ה' באופן ברור וישיר [רש"י, כלי יקר]. בנוסף, השם יעקב מייצג ערך יחסי של הישרדות מול האומות, ואילו ישראל מורה על סגולה ועל ערך רוחני עצמי ובלתי תלוי [פרדס יוסף].
באשר להכרזה לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, מתעוררת מחלוקת אם השם החדש מבטל לחלוטין את הישן. גישה אחת גורסת כי לעתיד לבוא, לאחר שאר האומות יאבדו, יישאר רק השם ישראל [ספורנו]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "לא" משמעותה "לא רק". כלומר, השם ישראל יהפוך לעיקר והשם יעקב לטפל, אך שניהם ימשיכו להתקיים ולהיאמר במקביל [רד"ק, ביאור יש"ר]. קיום שני השמות משקף שני מצבי קיום של האומה בעולם: "יעקב" מסמל את המאבק היומיומי בחומר, את השפלות ואת הצורך לשרוד בגלות מול אומות פראיות, בעוד "ישראל" מסמל את העמידה בגדולה, את הניצחון הרוחני ואת היכולת לרתום את העולם לעבודת ה' [העמק דבר, חומש קה"ת].
חשוב לציין כי המלאך אינו משנה את שמו של יעקב באותו הרגע, אלא למעשה מבשר לו נבואה: עתיד ה' להתגלות אליך בהמשך הדרך בבית אל, ושם הוא יחליף את שמך באופן רשמי [רש"י, רד"ק, שפתי חכמים, משכיל לדוד].
ההסבר לשינוי השם טמון במילים כִּי שָׂרִיתָ. פועל זה נגזר מלשון שררה, התאמצות למשול, וכן מלשון מריבה ומלחמה [רשב"ם, שד"ל, ביאור יש"ר]. המאבק של יעקב התנהל בשתי חזיתות. החזית הראשונה היא עִם אֱלֹהִים, שלפי רוב מוחלט של הפרשנים הכוונה כאן אינה לבורא עצמו אלא למלאך, ולמעשה לשרו השמימי של עשו [רד"ק, רבנו בחיי, בכור שור]. מאבק זה העלה את יעקב למדרגה עליונה של קירבה השווה לזו של המלאכים [רלב"ג, חזקוני]. החזית השנייה היא וְעִם אֲנָשִׁים, רמז מובהק לאויביו הארציים, לבן ועשו, שניסו להרע לו אך הוא השכיל להתמודד מולם [רש"י, רד"ק]. יש שדורשים את שני המושגים הללו כרמז לעתיד לבוא, על שרי ומנהיגי ישראל בגלות בבל ובארץ ישראל [תורה תמימה].
סיומו של הפסוק במילה וַתּוּכָל דורש השלמה רעיונית של המילה "להם", כלומר יכולת וניצחת את כולם [רש"י, מזרחי, יריעות שלמה]. ניצחון זה אינו רק הדיפת היריב, אלא הישג מהותי: יעקב אילץ את המלאך להודות על הברכות שלקח בעבר במרמה מיצחק, ובכך הוכיח כי כוחו הרוחני גובר על הכוח הפיזי של מתנגדיו, והעניק לברכות תוקף של שררה וגלוי פנים [רש"י, רש"ר הירש].