יעקב אבינו מתדרך את שליחיו לקראת המפגש הגורלי עם עשו, ובונה משפט מחושב ומדויק שנועד לפרק את זעמו של אחיו באמצעות טקטיקה פסיכולוגית, כבוד וזהירות משפטית.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשפט זה מורכב מתשובות עוקבות לשלוש שאלות שיעקב צפה שעשו ישאל את השליחים [רש"י, חזקוני, אור החיים]. על השאלה "של מי אתה?" משיב השליח לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, על השאלה "לאן אתה הולך?" התשובה היא להעביר מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, ועל השאלה "למי שייכים העדרים?" התשובה היא לַאדֹנִי לְעֵשָׂו. מנגד, יש הסבורים כי סדר התשובות שונה מעט, ולפיהם עצם הבאת המנחה עונה על השאלה לאן הם הולכים, וההכרזה שיעקב נמצא מאחוריהם עונה על השאלה למי שייך הרכוש [ריב"א].
בפתיחת דבריו, השליח אומר לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב. משמעות האות למ"ד היא "של", כלומר השליח מצהיר שהוא שייך ליעקב [רש"י, מזרחי]. עם זאת, בחירה לשונית זו אינה מקרית. יעקב חשש שעשו עלול לחשוב שגם העבדים והשפחות המוליכים את העדרים הם חלק מהמתנה. לכן, השליחים מונחים להדגיש שהם נשארים עבדים ליעקב, ורק הבהמות מוגשות כמתנה [הכתב והקבלה]. הגינונים המופלגים של יעקב, שקרא לעצמו עבד ולעשו אדון, ספגו ביקורת חריפה. יעקב קרא לעשו "אדון" שמונה פעמים, ונענש על כך ששמונה מלכים מאדום שלטו לפני שקם מלך בישראל [הדר זקנים].
השליח ממשיך ומכריז מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה. משמעות המילה "מנחה" היא מתנה או דורון [רשב"ם]. מתנה זו מלווה בדברי פיוס יפים ונעימים, שנועדו להבטיח שגם אם עשו יסרב תחילה לקבלה, ידו תשלח מעצמה לקחת אותה [קיצור בעל הטורים]. ברובדי פרשנות עמוקים יותר, המנחה רומזת לתפילת מנחה. יעקב, שנמצא יחד עם עשו בשלב מתקדם של חייהם, מאותת לאחיו שגם לעת ערב, בחלק המאוחר של החיים, עדיין לא מאוחר לחזור בתשובה ולתקן את המעוות [פרדס יוסף].
השליח מציין שהמנחה מיועדת לַאדֹנִי לְעֵשָׂו. ציון שמו המפורש של עשו, אף שהשליח מדבר איתו פנים אל פנים, נובע מהנחיה טקטית של יעקב. הוא ציווה על שליחיו להעמיד פנים שאינם מכירים את עשו כלל, ולהציג את עצמם כשליחים תמימים העושים את דרכם לשעיר. זאת כדי שעשו לא יחשוב שיעקב ידע על בואו ושלח את המתנה מתוך פחד [ספורנו, שד"ל, ביאור יש"ר].
את דבריו חותם השליח בהכרזה וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ. רוב מוחלט של הפרשנים מסכים כי המילה "הוא" מתייחסת ליעקב עצמו [רש"י, רשב"ם, בכור שור]. יעקב תכנן כאן מהלך פסיכולוגי מבריק: הוא רצה שכל מנהיג של עדר ייטע בעשו את הציפייה שהנה, מיד אחרי העדר הזה, הוא פוגש את יעקב. כאשר במקום יעקב יופיע עדר נוסף, כעסו של עשו יתעורר וידעך שוב ושוב, עד שיתקרר ויירגע לחלוטין [רש"ר הירש].
למרות הצהרתו של יעקב שהוא מגיע מיד אחרי השליחים, יש הטוענים כי כוונתו האמיתית הייתה להטעות את עשו, לנצל את הסחת הדעת ולברוח בלילה בדרך אחרת, מהלך שסוכל בסופו של דבר על ידי המלאך שנאבק עמו [הדר זקנים]. מנגד, גישה שונה לחלוטין מציעה שהמילה "הוא" אינה מתייחסת ליעקב, אלא לה'. יעקב הורה לשליחיו להעביר לעשו מסר מוסווה אך תקיף: אינני מגיע לבדי ואינני מפחד, משום שה' נמצא איתי ושומר עליי [שפתי כהן].