בראשית, פרק ל״ב, פסוק כ״א

לקראת המפגש הטעון, יעקב מתכנן מהלך מחושב שנועד לפרק את המתיחות ולהפגין הכנעה. הוא מצווה על כל קבוצות השליחים להדגיש וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ, כדי להציג חזית אחידה ומהימנה שתבהיר כי הוא מגיע מרצונו, אף שיש המפרשים שדברים אלו נועדו דווקא להטעות את עשו בזמן שיעקב יברח. המשך הדברים, כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה, מבטא את כוונתו של יעקב להסיר ולכסות את זעמו של אחיו באמצעות המתנה. מחשבה זו מתוארת על ידי התורה כהלך רוחו הפנימי של יעקב, או לחלופין, כדברי הכנעה מפורשים שהשליחים אמרו לעשו כאל מלך הדורש פיוס מקדים. מתוך כך מקווה יעקב שרק וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, בציפייה שאוּלַי יִשָּׂא פָנָי, כלומר יסלח לו לחלוטין ויקבל אותו ברצון באופן שיאפשר לו להישיר אליו מבט.