בראשית, פרק ל״ב, פסוק י׳

מתוך חרדה מפני המפגש עם עשו, יעקב פונה לה' בתפילה המקדימה את זכות אבותיו לבקשת צרכיו. הוא פותח במילים אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק כדי להזכיר את ההבטחה הראשונה שניתנה לו, ועובר ממידת הדין אל מידת הרחמים בשם יְהֹוָה, מחשש שחטאיו יגרמו לו להישפט בקפדנות. יעקב ממשיך ומזכיר את ההבטחה השנייה, הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ, שכן בשל פחדו שזכויותיו האישיות אבדו, הוא נאחז כעת לחלוטין בהבטחה האלוהית. למרות שבמקור נאמר לו שה' רק יהיה עמו, יעקב משתמש במילה וְאֵיטִיבָה, מתוך הבנה שעצם הציווי לחזור ארצה טומן בחובו הבטחה לשמירה פעילה על משפחתו ורכושו לאורך המסע.