בראשית, פרק ל״ב, פסוק ד׳

לקראת חזרתו לכנען, יעקב חושש מהמפגש ונוקט בהשתדלות מעשית כדי למנוע שפיכות דמים, ולכן וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים בשר ודם, ויש מפרשים שהיו אלו מלאכים ממש. השליחים התקדמו לְפָנָיו במטרה להכין את הדרך, לרדת לחקר מחשבותיו הנסתרות של עשו ולהטיל עליו אימה. המשלחת כוונה אֶל עֵשָׂו אָחִיו מתוך תקווה לעורר את רחמיו כאח, אך גם מתוך מוכנות להתאים את הפעולה למקרה שיתגלה כעשו הרשע והשונא. הם נשלחו לארץ שעיר, כפי שמעידה האות ה"א בסוף המילה אַרְצָה שמשמעותה "לארץ", אל אזור שעשו החל לכבוש בנתיב הליכתו של יעקב. ציון המקומות שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם מראה כי יעקב מודע לשנאתו של עשו, שקרא לנחלתו על שם עורות העיזים מהברכות ונזיד העדשים מהבכורה, ובאמצעותם הוא מנסה לפייסו.