בראשית, פרק ל״ב, פסוק ט״ו

מנחת יעקב לעשו מורכבת מעדר עצמאי ופורה, שסודר בקפידה על פי משך זמן ההיריון של הבהמות, מהקצר אל הארוך. השיירה נפתחת בקבוצת עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, משום שטבען ללכת בראש, ומשום שלאחר שהתפלל לה' קיבל יעקב ביטחון לרמוז לאחיו שהברכות שלקח בעזרת עיזים שייכות לו בדין. אחריהן צועדות רְחֵלִים מָאתַיִם, שהן נקבות הכבשים, ולצידן הזכרים שהם וְאֵילִים עֶשְׂרִים. היחס המדויק של זכר אחד לכל עשר נקבות מבוסס על היכרות עם עולם החי, שכן נקבה מעוברת דוחה את הזכר ומאלצת אותו לעבור להפרות את שאר הנקבות. חלוקה חקלאית זו מבטיחה שהעדר ימשיך להתרבות מעצמו וישמש סמל תמידי לברית בין האחים.