עם תום ליל המאבק, וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ באופן נסי והקדים את זמנו כדי לרפאותו, כהשלמה לשמש ששקעה בפתאומיות בצאתו מארץ ישראל וכדי להזכיר שהצלתו באה מאת ה'. כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, מקום ששמו מבטא את ההכרה הרחבה בהישרדותו מול המלאך, התבררה פגיעותו הפיזית כאשר וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, כלומר פוסח וצועד כשהוא נשען על צדו האחד. יש הסבורים כי בגלל חשכת הלילה יעקב לא הבחין במומו עד שעלה השחר, ואילו אחרים סבורים שקרני השמש מיהרו לרפא אותו כליל מיד עם זריחתן. כך או כך, הצליעה שהאטה את הליכתו הותירה בו תובנה לנהוג בענווה לקראת המפגש עם עשו, ולהכיר בכוחו של היריב גם לאחר הניצחון.
בראשית, פרק ל״ב, פסוק ל״ב
פרשת וישלח
וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.