בראשית, פרק ל״ב, פסוק י״ז

לקראת המפגש עם עשו, יעקב מפצל את המנחה שנועדה לפייסו ומוסר לרועיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, כך שכל מין של בהמות עומד לעצמו. הפרדה זו נועדה למנוע הזדווגות מעורבת ולהדגיש את איכות הבהמות המוכנות לרבייה, כאשר העבדים מצטווים עִבְרוּ לְפָנַי ומתקדמים במרחק מסוים לפני יעקב. ההנחיה המרכזית היא וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, כלומר השארת מקום פנוי ומרחק בין העדרים, כדי ליצור רושם של מנחה עצומה ובלתי נגמרת שתדהים את עשו ותשכך בהדרגה את כעסו. לצד התכנון המעשי, הנחיה זו טומנת בחובה גם תפילה לה' על הדורות הבאים, שאם יגזרו צאצאי עשו גזירות על עם ישראל, יהיה פסק זמן בין צרה לצרה כדי שיוכלו לשרוד ולהשתקם.