תארו לעצמכם שאתם עומדים לפגוש אח או חבר שכעס עליכם מאוד לפני המון שנים. איך הייתם בוחרים את המילים שלכם כדי להשלים איתו? יעקב עומד לפגוש את אחיו עשו אחרי עשרים שנה שלא התראו, והוא רוצה לפייס אותו ולעשות שלום. לכן, הוא שולח אליו שליחים עם הודעה מחושבת ומדויקת מאוד.
יעקב מבקש מהשליחים להגיד לעשו בדיוק כך: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב. הוא רוצה שעשו יידע שהמילים המכבדות האלו מגיעות ממש ממנו, וזה לא סתם נימוס של השליחים. יעקב אפילו הקפיד לקרוא לעשו "אדוני" ולעצמו "עבד" גם כשהוא דיבר רק עם האנשים שלו, כדי לחנך ולהרגיל אותם לדבר אל אחיו בכבוד גדול.
בהמשך ההודעה, יעקב אומר עִם לָבָן גַּרְתִּי. יעקב בעצם מנסה להרגיע את עשו ולהגיד לו שאין לו שום סיבה לכעוס בגלל הברכות של אבא יצחק. הרי יצחק בירך אותו שיהיה אדון וחשוב, אבל בפועל יעקב מעיד על עצמו שהוא נשאר רק "גר", אדם פשוט שחי בארץ זרה. הוא מסביר לעשו שאת כל הרכוש שלו הוא השיג בעבודה קשה כפועל שכיר אצל לבן, ולא מתוך הירושה של אבא שלהם, ולכן עשו לא צריך לחשוש למעמד שלו.
בסוף יעקב מוסיף את המילה וָאֵחַר, כלומר התעכבתי ונשארתי שם עד עכשיו. הוא מסביר לעשו שהוא התעכב כל כך הרבה שנים כדי לאסוף רכוש שיוכל לתת לו במתנה, וכדי להוכיח לו שהוא מעולם לא מיהר לחזור הביתה כדי לשלוט עליו או לקחת את מקומו.