קרה לכם פעם שהבטיחו לכם שהכל יהיה בסדר, ובכל זאת הלב שלכם דפק חזק מרוב פחד? זה בדיוק מה שקרה ליעקב. הוא חוזר לארץ ישראל, ושומע שעשו אחיו מתקרב אליו עם קבוצה גדולה של ארבע מאות אנשים. ה' אמנם הבטיח ליעקב שהוא ישמור עליו בדרך, אבל יעקב בכל זאת פחד. הוא חשש שאולי בגלל שהוא לא היה בארץ ישראל כל כך הרבה שנים, ולא יכול היה לקיים בהן את המצווה החשובה של כיבוד אב ואם, ההבטחה של ה' לא תגן עליו עכשיו.
המילים וַיִּירָא וכן וַיֵּצֶר לוֹ מספרות לנו על שתי תחושות שונות שהיו ליעקב באותו רגע. מצד אחד וַיִּירָא, יעקב פחד מאוד שעשו יפגע בו. מצד שני וַיֵּצֶר לוֹ, הייתה לו מועקה וצער עמוק בלב. על מה הוא הצטער? יעקב היה אדם כל כך טוב ורודף שלום, שהוא היה עצוב מהמחשבה שאולי כדי להגן על עצמו ועל משפחתו, הוא ייאלץ לפגוע בעשו או באנשים שלו במהלך המריבה.
כדי להתמודד עם הסכנה, יעקב קם ועושה מעשה חכם. המילה וַיַּחַץ מסבירה שהוא חצה וחילק את האנשים ואת הרכוש שלו לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הוא עשה את זה מתוך מחשבה זהירה: אם עשו יגיע ויתקוף מחנה אחד, המחנה השני יוכל בינתיים לברוח ולהינצל. יעקב מלמד אותנו כאן שיעור חשוב, תמיד לתכנן מראש ולא לשים את כל מה שיקר וחשוב לנו במקום אחד, כדי לשמור עליו כמה שרק אפשר.