יצא לכם פעם לקבל מכה קטנה שהשאירה סימן, וכל פעם שאתם מסתכלים עליו אתם נזכרים במעשה אמיץ שעשיתם? זה דומה למה שקרה אחרי המאבק הלילי של יעקב אבינו עם המלאך. יעקב אמנם שרד את המאבק, אבל הוא נפצע ברגל.
התורה מזכירה את כַּף הַיָּרֵךְ, שזה בעצם אזור הבשר העגול שעוטף את העצם בחיבור של הרגל, בדיוק המקום שזז כשאנחנו הולכים. באותו מקום נמצא גִּיד הַנָּשֶׁה. הפירוש של המילה נשה הוא קפיצה, כי בזמן המאבק החזק הגיד הזה ממש קפץ וזז מהמקום שלו.
מתוך המאבק הזה נולדה מצווה מיוחדת שמלווה את עם ישראל עד היום: אנחנו לא אוכלים את החלק הזה בבשר של בעלי חיים. המצווה הזו היא כמו תזכורת. כשאנחנו נמנעים מאכילת הגיד, אנחנו נזכרים בגבורה של יעקב ובנס הגדול שהוא ניצל. מעבר לזה, יש כאן מסר מעודד מאוד עבורנו: בדיוק כמו שהמלאך לא הצליח להכניע את יעקב, כך עם ישראל תמיד ימשיך להתקיים ולעולם לא יאבד.