קרה לכם פעם שהייתם צריכים להתמודד עם משהו שממש חששתם ממנו, והרגשתם שאתם לגמרי לבד בסיפור הזה? זה בדיוק מה שקרה ליעקב אבינו בלילה שלפני הפגישה המתוחה עם אחיו עשו. יעקב העביר את כל המשפחה שלו ואת כל הרכוש שלו לצד השני של הנחל. המילים וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ מספרות לנו שיעקב נשאר אחרון. הוא עשה זאת כדי לוודא שאף אחד לא נשאר מאחור, ויש מפרשים שמסבירים שהוא חזר כדי לאסוף כדים קטנים ששכח. יעקב לא היה קמצן, אלא צדיק שהעריך כל דבר שהשיג ביושר, והתייחס לכל חפץ כאל מתנה מאת ה׳ שאסור לזלזל בה.
פתאום, בתוך החושך, מופיע מולו אִישׁ. זה לא היה אדם רגיל, אלא מלאך שהגיע מאת ה׳. המפרשים מסבירים שזה היה המלאך המיוחד של עשו. המלאך הזה ניסה לעכב את יעקב, להפריע לו ולהחליש אותו לפני הפגישה. המילה וַיֵּאָבֵק מתארת את המאבק החזק שהיה ביניהם. אפשר להבין את המילה הזו מלשון אבק, כי הם נאבקו כל כך חזק עד שעלה עפר ואבק מהרגליים שלהם תוך כדי תנועה.
המאבק הזה נמשך כל הלילה, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר, כלומר עד שהתחיל להופיע האור הראשון של הבוקר בשמיים. ברגע שהאור הגיע, המלאך נחלש והיה חייב לעזוב. יש בזה מסר עמוק וחשוב עבורנו: הלילה והחושך מסמלים את התקופות הקשות שעוברות על עם ישראל, אבל האור של הבוקר מסמל את העזרה של ה׳ ואת התקווה. המאבק של יעקב בא ללמד אותנו שגם כשיש קשיים בדרך, ה׳ שומר עלינו, ובסוף תמיד יזרח האור ואנחנו נתגבר.