יצא לכם פעם לדמיין איך זה לחיות מאות שנים ולראות את המשפחה שלכם גדלה וגדלה? התורה מתארת את החיים של האדם הראשון ומחלקת אותם לשתי תקופות. התקופה הראשונה היא החיים האישיים שלו, והתקופה השנייה מתחילה כשהוא מקים משפחה ודואג לדורות הבאים. על התקופה השנייה נאמר וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. התורה לא כותבת את השמות של כל הילדים האלה או פרטים על החיים שלהם, כי הם לא המשיכו את הדרך המיוחדת של אדם הראשון. רק הילדים ששמרו על התנהגות טובה ועל צלם ה' שבו נבראו, מוזכרים בשמם. שאר הילדים בחרו בדרך לא טובה, ולכן אין להם חשיבות עבורנו.
התורה מספרת שבאותה תקופה אדם חי עוד שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה. איך אפשר לחיות כל כך הרבה זמן? רוב החכמים מסבירים שפעם, כשה' רק ברא את העולם, האדם נברא חזק ומושלם, והטבע מסביב היה נקי וטהור. בזכות זה, כל האנשים באותם דורות יכלו לחיות מאות שנים. רק מאוחר יותר, כשקרה המבול והעולם התקלקל, האוויר והטבע השתנו, ולאט לאט שנות החיים של בני האדם התקצרו עד שהגיעו לאורך החיים שאנחנו מכירים היום.