מסע הכיבוש הבבלי מתאפיין באכזריות יוצאת דופן, הנובעת ממטרות המלחמה הייחודיות של אומה זו. הביטוי כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא מלמד כי האומה כולה, משריה ועד פשוטי העם, יוצאת למלחמה במטרה אחת בלבד: לעשוק, לשלול שלל ולבוז בז [רש"י, מצודת ציון, אברבנאל]. בניגוד לאימפריות אחרות הנלחמות כדי לזכות בכבוד הניצחון, לרשת ארצות או להקים שלטון קבע, תכליתם של הבבלים היא הרס בלבד [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].
המילה מְגַמַּת מתפרשת בכמה אופנים. יש המסבירים אותה מלשון מחשבה, שאיפה רצופה וחשק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הקושרים אותה ללשון גמיאה ובליעה, כתיאור של דהירה מהירה ועזה שבה הסוסים והפרשים כאילו "בולעים" את הארץ שלפניהם במרוצתם [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם].
הביטוי קָדִימָה מעורר קושי גיאוגרפי בקרב הפרשנים: הרי בבל שוכנת ממזרח לארץ ישראל ומסע הכיבוש נע מערבה, ואם כן מדוע נאמר שפניהם מזרחה? מתוך קושי זה עולות שתי גישות מרכזיות:
הגישה הראשונה מפרשת את המילה כדימוי, כאילו נכתב "כקדימה". כלומר, עזות פניהם ושאיפתם ההרסנית דומות בעוצמתן לרוח קדים, שהיא העזה והקשה שברוחות [רש"י, רד"ק, אבן עזרא]. פירוש נוסף ברוח זו הוא שפניהם פשוט מועדות תמיד קדימה, להמשיך במסע הכיבוש [ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה מפרשת את המילה כפשוטה, ומסבירה כי מחשבתם של הכובשים היא לשוב מיד מזרחה, אל ארצם שבבבל, יחד עם השלל הרב שאספו. מכיוון שאין בכוונתם להתיישב בערים שכבשו, אין להם כל אינטרס להשאיר בהן שארית, ולכן הם מחריבים ושורפים את הארצות עד היסוד ללא חמלה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].
כתוצאה מאופי הכיבוש והרצון לשוב מיד לארצם, וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי. הכובש אינו מותיר את העמים הנכבשים לשבת בארצם, אלא לוקח עמו המוני שבויים, רבים כחול הים, וממשיך בדרכו מבלי להשאיר מאומה [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].