עוצמתו, מהירותו ואכזריותו של צבא הכשדים משתקפים מבעד לדימויים של חיות טרף, הממחישים הן את תכונותיהם הפיזיות של הלוחמים וסוסיהם והן את גודל הצבא.
וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, סוסי המלחמה מהירים לרוץ אפילו יותר מנמרים, הידועים במהירותם המופלגת [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. וְחַדּוּ, לשון חדות, חריפות ונמרצות [רד"ק, מצודת ציון, שטיינזלץ]. בעוד שיש המייחסים חריפות ופראות זו לסוסים עצמם, שרוכביהם יראים לרכוב עליהם [מלבי"ם], אחרים מפרשים כי הלוחמים הכשדים עצמם הם אלו שחדים ומהירים לטרף [מצודת דוד, אברבנאל]. חריפות זו גדולה אף מִזְּאֵבֵי עֶרֶב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לזאבים היוצאים לטרוף בתחילת הערב, כשהם אחוזי תאווה ורעבון עז לאחר שלא אכלו כל היום. פירוש חלופי מציע כי המילה "ערב" נגזרת מלשון יער וערבה, כלומר מדובר בזאבי-בר פראיים ומסוכנים במיוחד [מלבי"ם].
לגבי המילה וּפָשׁוּ, נחלקו המפרשים. רוב הפרשנים מסבירים כי משמעותה היא ריבוי, כלומר פָּרָשָׁיו (רוכבי הסוסים) מתרבים מיום ליום ואינם נופלים במלחמה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל], ויש המוסיפים שהם מתרבים מתוך בריאות בשר וחוזק גופני [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון התפשטות, שחיל הפרשים מתפשט במרחב [אבן עזרא, שטיינזלץ].
וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, אף על פי שהם מגיעים ממקום רחוק, הם אינם עייפים מן הדרך הארוכה [מצודת דוד, אברבנאל]. אדרבה, הם יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל. המילה חָשׁ משמעותה מהירות. הנשר, המגביה לעוף מעל שאר העופות, מסוגל להבחין בנבלה ממרחק רב ולהגיח אליה במהירות רבה ובפתאומיות [רד"ק, שטיינזלץ]. כך גם צבא הכשדים ממהר לעוף למטרתו מבלי לנוח, כדי להילחם, לכבוש ולבזוז את השלל מיד עם בואו [מלבי"ם].