חבקוק, פרק א׳, פסוק ח׳

עוצמתו, מהירותו ואכזריותו של צבא הכשדים ניכרות בסוסי המלחמה שלו, אשר וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, כלומר רצים במהירות מופלגת העולה על זו של נמר. הסוסים, או הלוחמים עצמם, וְחַדּוּ, פועלים בחריפות ובפראות גדולה יותר מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, בין אם הכוונה לזאבים מורעבים היוצאים לטרוף בתחילת הערב ובין אם לזאבי פרא מסוכנים מן היער והערבה. וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו, רוכבי הסוסים מתרבים מיום ליום מתוך חוסן גופני מבלי ליפול בקרבות, ויש המפרשים שחיל הפרשים פשוט הולך ומתפשט במרחב. אף על פי שוּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, הם אינם מתעייפים מן הדרך הארוכה, אלא יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל. בדומה לנשר המבחין בטרפו ממרחק רב ומגיח אליו במהירות ובפתאומיות, כך הצבא ממהר לעוף אל מטרתו ללא מנוחה כדי לכבוש ולבזוז את השלל מיד עם בואו.