ההכרה בנוכחותו ובהשגחתו של ה' בעולם צפויה לעבור תמורה עמוקה, עד שתקיף את המציאות כולה באופן מוחלט. התעוררות זו של ידיעת ה' אינה מתרחשת בחלל הריק, אלא נובעת מתוך התבוננות בניצחון הצדק האלוהי. כאשר בני האדם נוכחים לדעת כי כוח הנבנה על עוול ורשע אינו יכול להושיע ביום פקודה, הם לומדים להכיר את דרכי ה' ונשענים עליו [אבן עזרא].
חלק מהפרשנים קושרים התפכחות זו לאירועים היסטוריים מובהקים, ובראשם נפילתה של אימפריית בבל. הופעת כבוד ה' התפרסמה בעמים בעקבות עונשיהם הפלאיים של מלכי בבל אשר התגאו וחיללו את קודשי ה', דוגמת שגעונו של נבוכדנצר ומותו של בלשאצר בעקבות הכתובת המסתורית על הקיר. כאשר כורש מלך פרס כבש את בבל והצהיר קבל עם ועדה כי ה' הוא שנתן לו את הממלכות, הכירו העמים כולם בכוחו, בגבורתו ובהשגחתו של ה', והבינו כי הוא שופט כל אדם כדרכיו [רד"ק, מלבי"ם].
עם זאת, גישה אחרת מרחיבה את משמעות הדברים לעבר העתיד הרחוק ורואה בכך נבואה לימות המשיח. על פי תפיסה זו, אף שההכרה בה' באה לידי ביטוי במפלת בבל, הגשמתו המלאה והשלמה של החזון תתרחש רק באחרית הימים. לאחר שיתקיימו מלחמות העתיד, כדוגמת מלחמת גוג ומגוג, ויתגלה משפט ה' באומות, תגיע האנושות כולה לידיעה אוניברסלית של ה', מקטן ועד גדול [רד"ק].
כדי להמחיש את עוצמתה והיקפה של ידיעה זו, משתמש הנביא בדימוי כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם. המילה ים אינה מתארת את המים עצמם, אלא את המקום הפיזי ואת קרקעית הים. כשם שהמים ממלאים את חלל הים ומכסים אותו לחלוטין ללא כל פער, כך יתמלאו יושבי הארץ בדעת את כבוד ה' באופן מקיף ושלם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].