תשוקת השלטון והשאיפה לביטחון מוחלט מובילות לא פעם מנהיגים לבסס את כוחם על עושק וניצול, מתוך אשליה שעושר עצום וחומות גבוהות יעניקו להם הגנה. אולם, הנבואה חושפת כי אימפריה הנבנית על יסודות של חמס נושאת בתוכה את זרעי חורבנה העצמי.
הפרשנים מסכימים כי נבואה זו מכוונת כלפי מלך בבל, נבוכדנצר, ששדד עמים אחרים כדי לפאר ולבצר את עיר בירתו. הקריאה מופנית כלפי מי שבֹּצֵעַ בֶּצַע, כלומר עוסק בחטיפת ממון שאינו כשר, בגזל ובעושק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מטרתו של השליט היא לָשׂוּם בַּמָּרוֹם – בשמיים הרמים – את קִנּוֹ, שהוא מדורו ומקום מושבו [מצודת ציון].
כדי לְהִנָּצֵל מִכַּף־רָע, המלך בונה מגדלים חזקים ומבצרים גבוהים, כביכול בשמיים, מתוך מחשבה שעושרו הרב והביצורים יעניקו לו חיים בטוחים. הוא סבור שכך יוכל להתגונן מפני אויבים המבקשים את רעתו ולהבטיח שאיש לא יוכל לקחת את מלכותו מידו [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לשם השגת מטרה זו, הוא לא בחל באמצעים, הרס ערים שלמות וגזל מהן את העצים והאבנים היפות כדי לבנות את בבל ואת ארמונו [רד"ק, אברבנאל].
אולם, מתברר כי אותו עושק הוא למעשה רָע לְבֵיתוֹ. הממון שהושג באלימות אינו מביא ביטחון, אלא להפך, בגללו יוכרת זרעו של המלך ויחרבו ביתו וממלכתו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. בעוד שנבוכדנצר התגאה בכוחו ובבניית בבל הגדולה, עצם הגאווה והעושק הם אלו שהובילו למפלתו ולגירושו מחברת בני האדם [רש"י]. בסופו של דבר, התוצאות ההרסניות של מעשיו יכו בדור הבא ויביאו למפלת הממלכה בימי יורשו, בלשאצר [אבן עזרא].