נבואת זעם חריפה מופנית כלפי מעצמה אכזרית המבססת את כוחה ועושרה על אלימות, רצח וגזל. רוב הפרשנים סבורים כי פסוק זה ממשיך את רצף הנבואות הקודמות ומופנה כלפי נבוכדנצר ומלכות בבל. לעומתם, יש הסבורים כי כאן עובר ה׳ להציג לנביא חזון שני העוסק בעתיד הרחוק יותר, ומתאר את מפלתה של מלכות אדום, הלוא היא רומי, אשר החריבה את ירושלים והגלתה את ישראל [אברבנאל].
הנביא קורא הוי על מי שבֹּנֶה עִיר באמצעות רצח של אנשים כדי לרשת את הונם ולבנות בו כרך גדול, ועל מי שמכוֹנֵן קִרְיָה מתוך עוול ופשע [מצודת דוד]. המילה בְּדָמִים משמעותה שפיכות דמים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והמילה וְכוֹנֵן מתארת פעולה של הכנה וביסוס [אבן עזרא, מצודת ציון].
בעוד שיש המפרשים כי צלעו השנייה של הפסוק היא כפל עניין במילים שונות לשם הדגשה בלבד [מצודת דוד], אחרים מצביעים על התפתחות רעיונית בין חלקי הפסוק. לפי גישה זו, המילה בֹּנֶה מתייחסת לתחילת תהליך הבנייה של העיר, ואילו המילה וְכוֹנֵן מציינת את שלב הסיום והגמר. בהתאמה לכך, המונח קִרְיָה נגזר מפעולת הקירוי, כלומר הנחת הגג המשלים את המבנה [מלבי"ם].