מפלה פתאומית ומהפוך דרמטי ממתינים לכובש היהיר, כאשר אלו שהיו תחת שליטתו יתעוררו במפתיע כדי לנקום בו באכזריות. הפסוק פותח במילה פֶ֗תַע, שמשמעותה פתאום [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אויביו, המכונים נֹֽשְׁכֶ֔יךָ, יקומו עליו בתנועות של נשיכה וחיתוך בשיניים [מצודת ציון]. המילה וְיִקְצ֖וּ מתפרשת מלשון יקיצה והתעוררות משינה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא], כאשר מבחינה דקדוקית השורש הוא י.ק.צ והאות יו"ד הראשונה נשמטה [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, מנחת שי]. פירוש חלופי מציע כי המילה גזורה מלשון כריתה [ביאור שטיינזלץ]. אותם קמים נקראים גם מְזַעְזְעֶיךָ, שכן הם יגרמו לרתת, רעדה וזעזוע [מצודת ציון, אבן עזרא]. בסופו של דבר, הכובש יהיה לִמְשִׁסּ֖וֹת, כלומר יירמס תחת רגליהם [מצודת ציון] ויהפוך לביזה והרס לָֽמוֹ, כלומר להם [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
באשר לזהותם של אותם קמים ומתעוררים, המקורות מציגים שלושה אפיקי פרשנות מרכזיים השזורים זה בזה. הגישה ההיסטורית-מדינית מסבירה כי העמים שהכובש ניכס אליו וישבו בשקט עד כה, יתעוררו פתאום למרוד בו. באופן ספציפי, הכוונה היא לחיל מלכי פרס ומדי שבאו בפתאומיות על בלשאצר מלך בבל, הרגו אותו והחריבו את עירו [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בדומה לכך, יש המפרשים כי ה"מתים" שיתעוררו לנקום הם למעשה בניהם של ההרוגים שהכובש רצח בעבר [אבן עזרא].
גישה שנייה קוראת את הפסוק כמשל כלכלי חריף על חובות והלוואות. לפי כיוון זה, המילה נֹֽשְׁכֶ֔יךָ אינה מתארת נשיכה פיזית, אלא נגזרת מהמילה 'נשך' וריבית. המשל מתאר בעלי חובות שקמים בפתאומיות לתבוע את תשלומי הריבית, ולאחר מכן מתעוררים כדי לזעזע את החייב ולדרוש ממנו גם את קרן ההלוואה. מכיוון שאין לו יכולת לשלם, הוא הופך למרמס ולביזה בידיהם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השלישית מציגה תיאור פיזי ומצמרר של גורל הכובש לאחר מותו. לפי קו מחשבה זה, למרות גאוותו בחייו, הוא יושלך מקברו בביזיון [רד"ק]. לחלופין, האויבים ה"נושכים" וה"מזעזעים" אינם אלא תולעי הקבר. אלו יקיצו משנתן, ישלטו בגופו, ויניעו וינשכו את בשרו חתיכות חתיכות בתוך האדמה [רד"ק בשם אביו, אבן עזרא בשם ר' ישועה].