הפסוק מציג עימות חד בין שתי תפיסות עולם מנוגדות ביחס לכוח, גורל וההשגחה האלוהית. מן העבר האחד ניצבת גאוות האדם או חוסר הסבלנות שלו, ומן העבר השני ניצבת עוצמתה השקטה של האמונה.
החלק הראשון של הפסוק מתמקד באדם שלֹא־יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ, כלומר אדם שחסר בו יושר פנימי [מצודת ציון, שטיינזלץ], או כזה שאינו יודע שובע ורוחו אינה מסתפקת לעולם במה שכבר השיג [רש"י]. על אדם זה נאמר הִנֵּה עֻפְּלָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת עזות מצח, גאוותנות והתנשאות. המונח נגזר מהמילה 'עופל', שמשמעותה מבצר או מקום גבוה, ומצביע על מי שמנסה לטפס בכוח למדרגה שמעבר ליכולותיו [מלבי"ם, אבן עזרא]. גישות נוספות מפרשות מילה זו מלשון התעלפות וחולשת הרוח [שטיינזלץ], או כהסתגרות פיזית בתוך מבצר מתוך פחד מהאויב במקום לבטוח בה' [רד"ק בשם אחיו ר' משה]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון 'אפלה' וחושך, המעידה על נפש השקועה בספקות ומבוכות [אברבנאל].
בזיהוי הדמות שעליה מדבר הפסוק, ניכרות מספר גישות. הגישה המרכזית מייחסת תיאור זה למלכי בבל, כדוגמת נבוכדנצר ובלשאצר, אשר התגאו בכוחם, לא ייחסו את הצלחתם לה', והאמינו ששלטונם יימשך לנצח [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש שלוקחים את הדברים להקשר של גאולה, ומסבירים כי מדובר באנשים או בנביאי שקר המנסים "לדחוק את הקץ" ולחשב קצים בעזות מצח, וכאשר ציפיותיהם מכזבות הם עלולים לעזוב את הדת [מלבי"ם]. גישה שונה לחלוטין רואה בפסוק תוכחת אישית לנביא חבקוק עצמו, על שניסה להתווכח עם ה' בחקירות שכליות על צדק אלוהי, דבר המוביל את הנפש לאפלה של ספקות [אברבנאל].
לעומת דמות זו, חלקו השני של הפסוק מציג את האלטרנטיבה: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. הצדיק מתאפיין בנפש שפלה וענווה, והוא מבין שכל הצלחתו נובעת מחסד ה' ולא מכוחו האישי [רד"ק, מצודת דוד]. הצדיק יזכה לראות בהתגשמות הנבואות [שטיינזלץ], ימתין בסבלנות לזמן הגאולה האמיתי מבלי לנסות להקדים אותו [מלבי"ם], ויקבל את דין ה' בתמימות ובלי הרהורים פילוסופיים [אברבנאל]. מבחינה היסטורית, הבטחה זו מתייחסת לגולי בבל ששמרו על אמונתם ולא עבדו עבודה זרה, ובזכות כך ניצלו מחרב פרס בעת נפילת בבל [רד"ק], או באופן ספציפי למלך יהויכין, שצדקתו עמדה לו בגלותו, ולימים שוחרר מכלאו וזכה לכבוד על ידי מלך בבל [רש"י].
קריאה תחבירית ייחודית מציעה כי המילה "לא" מהחלק הראשון של הפסוק נמשכת גם לחלקו השני. לפי פירוש זה, הפסוק אינו הבטחה לצדיק, אלא המשך תיאור מחשבתו היהירה של הרשע, התמה בלבו: "אם אפילו הצדיק לא מצליח להינצל מידי, כיצד ייתכן שדווקא אני אפול?", ומתוך כך גאוותו ועזותו רק מתעצמות [אבן עזרא].