יצא לכם להיתקל באנשים שבטוחים שהם הכי חזקים בעולם ושהם לא צריכים עזרה מאף אחד? בימי קדם היו מלכים שחשבו בדיוק כך, כמו מלכי בבל. הם היו בטוחים שהם הכי חזקים שיש, שהשלטון שלהם יימשך לתמיד, והם לא הודו לה' על שום דבר. על אדם כזה נאמר הִנֵּה עֻפְּלָה. המילה הזו מזכירה את המילה עופל, שפירושה מבצר או מקום גבוה. הכוונה היא לאדם גאוותן שמתנשא ומנסה לטפס בכוח למקום שגדול עליו. אדם כזה מתואר כמי שלֹא־יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ, כלומר אין בו יושר פנימי והוא אף פעם לא שבע ומרוצה ממה שכבר השיג.
לעומת האדם הגאוותן, ישנה דרך אחרת לגמרי. כתוב שוְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. הצדיק הוא אדם עניו וצנוע. הוא מבין היטב שכל ההצלחה שלו מגיעה רק בזכות החסד של ה', והוא לא מתגאה. בדיוק כמו היהודים שהיו בגלות בבל, שהמשיכו להאמין בה' בסבלנות ובתמימות ולא ניסו למהר ולהקדים את זמן הגאולה. בזכות האמונה השקטה והחזקה הזו, הם זכו שניצלו חייהם והם המשיכו לחיות בטוב.