האם קרה לכם פעם שרציתם משהו כל כך חזק, שגם כשכבר קיבלתם אותו, מיד רציתם עוד משהו חדש? הנביא מספר לנו על מלך בבל שהיה בדיוק כזה. הוא מתאר אותו בתור גֶּבֶר יָהִיר, כלומר אדם גס רוח ומלא בגאווה שחושב שהוא הכי טוב מכולם. המלך הזה גם נהג לשתות המון יין, ולכן נאמר עליו כי הַיַּיִן בּוֹגֵד בו. היין נתן לו ביטחון עצמי מזויף וגרם לו להתנהג בצורה רעה ופזיזה.
בגלל הגאווה והרצון להשיג עוד ועוד, המלך הזה וְלֹא יִנְוֶה. המילה הזו מזכירה את המילה נווה, שפירושה בית או משכן. הכוונה היא שהמלך פשוט לא מסוגל לשבת בשקט וברוגע בבית שלו. התאווה שלו כל הזמן דוחפת אותו לצאת החוצה כדי לכבוש עוד ארצות. התשוקה שלו כל כך גדולה, עד שנאמר עליו אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ. המילה נפשו מתארת את התיאבון שלו. ממש כמו שהאדמה תמיד יכולה לקלוט לתוכה עוד דברים ולעולם אינה שבעה, כך המלך רעב לכבוש עוד ועוד מהעולם ואף פעם לא בא על סיפוקו. בגלל הרצון העצום הזה, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים. הוא פשוט משתלט על כל העולם ומכניע את כולם תחתיו, מבלי שאיש יוכל לברוח ממנו.