מענה ה' למצוקת הנביא אינו מסתפק בהבטחה עתידית, אלא דורש פעולה פומבית וברורה שתפיג את מבוכת העם נוכח הצלחת הרשעים. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהחזון עוסק במפלתה העתידית של אימפריית בבל וזרע נבוכדנצר, והוא מהווה הודעה אלוהית כי שלוות הרשע וגאוותו לא יחזיקו מעמד [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
ה' מצווה על הנביא לכתוב את הנבואה באופן נגיש. המילה וּבָאֵר משמעותה לפרש ולהבהיר את הדברים היטב, ללא חידות, כך שהמסר יהיה מפורש ולא יצריך עומק עיון או פרשנות נוספת [רש"י, מצודות, אברבנאל].
ההוראה לכתוב את החזון עַל־הַלֻּחוֹת נושאת משמעות מעשית ורעיונית כאחד. מבחינה מעשית, הלוחות הם כעין נסרים העשויים לכתיבה [מצודת ציון], או לוחות מוצקים שניתן לחקוק עליהם, בניגוד למגילות קלף או נייר שלעיתים אינן בהירות דין [ביאור שטיינזלץ], ואף מזכירים את הלוחות שעליהם קוראים הנערים [אבן עזרא]. מבחינה רעיונית, הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין כתיבה בספר לכתיבה על לוח; בעוד שספר עשוי להיכתב ברמז ולהישמר לדורות הבאים, הלוחות נועדו לפרסום מיידי ופומבי. לא כל אדם קורא בספרים, אך לוחות מוצגים לעיני כל. מטרתם היא להעביר את המסר לאנשי הדור הנוכחי, למען לא יהיו נבוכים מהצלחת הרשעים שסביבם [מלבי"ם, רד"ק].
תכלית הבהירות והפומביות היא לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בּוֹ. הפועל יָרוּץ משמש כאן בהשאלה [מצודת ציון], והכוונה היא שהטקסט יהיה כה מפורש עד שהקורא יוכל לקרוא בו במהירות, בשטף ובקלות, מבלי להיכשל בקריאתו ומבלי להתעכב כדי להבינו [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].