הושע, פרק ח׳, פסוק א׳

תארו לעצמכם שאתם רואים סכנה שמתקרבת אל החברים שלכם, הרי הייתם צועקים הכי חזק ומהר שאתם יכולים כדי להזהיר אותם, נכון? זה בדיוק מה שה' מבקש מהנביא לעשות. ה' מצווה עליו להזהיר את העם ואומר לו אֶל־חִכְּךָ שֹׁפָר. החיך הוא החלק העליון בתוך הפה שלנו, ממש מעל הלשון. ה' מבקש מהנביא להצמיד את השופר עמוק לתוך הפה ולתקוע בו בכל הכוח. הסיבה שצריך להצמיד את השופר כל כך עמוק היא כדי להראות עד כמה האזהרה דחופה, כך שהקול ייצא מהר בלי לאבד אפילו רגע אחד. זעקת השופר מזהירה מפני אויב חזק שמתקרב במהירות כַּנֶּשֶׁר עַל־בֵּית ה'. ממש כמו שנשר עף בעוצמה ובמהירות רבה בשמיים, כך האויב עלול להגיע אל בית המקדש. ולמה כל זה קורה? יַעַן עָבְר֣וּ בְרִיתִי וְעַל־תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ. העם הפסיק ללמוד תורה ומרד בה'. מכיוון שהם בחרו לעזוב את ה', ה' נאלץ לעזוב את הבית שלו, בית המקדש. העם גם לא יכול להגיד שהמעשים הרעים קרו להם בטעות או בגלל יצר הרע, כי ברגע שהם הפסיקו ללמוד תורה ששומרת עליהם, הם בעצם בחרו לעשות את המעשים האלה לגמרי בעצמם ומתוך מודעות.