מערכה צבאית רחבת היקף ניצבת במוקד העימות בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל, אירוע היסטורי חשוב שפרטיו אינם מוזכרים כלל בספר מלכים אלא מובאים כאן [רלב"ג].
ההכנות לקרב מתוארות במונח וַיֶּאְסֹר, שמשמעותו יציאה לקרב [ביאור שטיינזלץ]. שימוש במילה זו מבטא את תפקידו של המצביא, אשר מעמיד את הלוחמים במקומם ו"קושר" אותם לפקודות ולאזהרות הנוגעות לטקטיקת הלחימה [מצודת דוד]. מבחינה מסורתית ודקדוקית, קיימת הקפדה יתרה על ניקוד מילה זו והגייתה המדויקת, השוללת גרסאות אחרות [מנחת שי]. מנגד, ירבעם עָרַךְ עִמּוֹ מלחמה, כלומר הציב לעומתו מערכת צבאית נגדית [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מציג פער מספרי ואיכותי עצום בין שני הצבאות. בעוד שאביה יוצא למערכה עם ארבע מאות אלף לוחמים, ירבעם מציב מולו כוח כפול של שמונה מאות אלף איש. מעבר לפער המספרי, הכתוב מדגיש במיוחד את צבאו של ירבעם בתואר גִּבּוֹר חָיִל. הדגשה זו של עוצמת האויב ועליונותו נועדה להעביר מסר אמוני מובהק: הניצחון במלחמה נתון לה' בלבד. למרות הנחיתות הברורה מול צבאו העצום והמיומן של ירבעם, כוחותיו של אביה הם אלו שניצחו לבסוף, ואף הפילו חצי מיליון חללים מצבא ישראל, משום שזעקו לה' והוא נעתר להם [רלב"ג].