אנשי יהודה מוצאים את עצמם מוקפים בשדה הקרב, כאשר סכנה אורבת להם משני כיוונים במקביל. המילה הַמִּלְחָמָה מתייחסת כאן לאנשי המלחמה של האויב, שניצבו מולם וסגרו עליהם מלפנים ומאחור [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בתגובה למצוקה הקשה, הפסוק מתאר פעולה משולבת. תחילה וַיִּצְעֲקוּ, זעקה המורכבת משלושה יסודות מרכזיים שמטרתם לעורר רחמים ותשועה: תפילה ישירה לה', נוכחות הכהנים, ותקיעה בחצוצרות התרועה. שילוב זה הוא שהוביל בסופו של דבר לניצחונם בכוחו של ה' [מלבי"ם].
פעולת הכהנים מתוארת במילה מַחְצְרִים, שמשמעותה תקיעה והרעה להזעקה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. במילה זו מופיעה האות צד"י פעמיים בכתיב המקורי, כפי שמשתקף במסורת הטקסט [מנחת שי]. אף על פי שהפועל עצמו כבר מעיד על הכלי שבו השתמשו, הפסוק מוסיף את המילה בַּחֲצֹצְרוֹת לשם תוספת ביאור והדגשה [מצודת דוד].