אביה פונה אל עם ישראל בניסיון למשוך את ליבם חזרה אל מלכות בית דוד, מתוך תקווה שיעזבו את עבודת האלילים שהנהיג ירבעם. מטרתו אינה להביא למותם, אלא לעורר אותם להתחרט על מעשיהם ולשוב אל ה' ואל הזרע הראוי למלוך עליהם [רלב"ג].
דבריו נפתחים בקריאה הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת, פנייה שמשמעותה כי עובדה זו כבר ידועה לכולם [מצודת דוד]. הוא מזכיר להם כי לשלטון בית דוד יש בסיס חזק ומוצק משום שהמלכות ניתנה לו ישירות מאת ה', והיא הובטחה במפורש לדוד ולזרעו אחריו [מלבי"ם].
הבטחה זו נחתמה כבְּרִית מֶלַח, ביטוי שמשמעותו ברית נצחית, יציבה וקיימת [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים את הבחירה בדימוי המלח: כשם שהמלח משמש כחומר משמר שאינו מסריח ושומר על דברים מפני ריקבון והפסד, כך גם ברית המלכות של בית דוד היא קבועה ובלתי ניתנת לביטול [מצודת דוד, רלב"ג]. יתרה מכך, תוקפה של ברית זו כה מוחלט, עד שהמלכות לא תיפסק לעולם, אפילו במקרה שבו בני דוד יחטאו [מלבי"ם].