ציון הזמן בפסוק משקף את הסנכרון הכרונולוגי בין הממלכות המפוצלות. הפסוק מציין את שנת שלטונו של לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם על ממלכת ישראל, שבה וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל־יְהוּדָה [ביאור שטיינזלץ].
התאריך בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מעורר שאלה כרונולוגית לגבי רצף השלטון. ירבעם ורחבעם (אביו של אביה) החלו את מלכותם באותה השנה בדיוק. מכיוון שרחבעם מלך שבע עשרה שנה בלבד, עולה התמיהה מדוע החל בנו אביה למלוך רק בשנת שמונה עשרה לירבעם והאם היה עיכוב בהכתרתו.
הסבר אחד מציע מהלך זמנים עוקב ופשוט: רחבעם מת בשנתו השבע עשרה, ובשנה שלאחר מכן, שהיא שנתו השמונה עשרה של ירבעם, עלה אביה לכס המלוכה [מצודת דוד]. מנגד, יש המבארים כי לא היה כל פער או עיכוב בהעברת השלטון ביהודה. לפי גישה זו, רחבעם אכן המשיך למלוך ונכנס אל תוך שנתו השמונה עשרה, אך מכיוון שמת במהלכה ולא השלים אותה, שנה זו לא נספרה במניין שנות מלכותו הרשמיות. אצל ירבעם, לעומת זאת, נספרה השנה כרגיל על פי כללי המניין, ולכן עלייתו של אביה לשלטון מיד לאחר מות אביו נרשמת כאירוע שהתרחש בשנתו השמונה עשרה של מלך ישראל [רד"ק].