יצא לכם פעם להתחיל משהו חשוב, אבל לא להספיק לסיים אותו עד הסוף? בתקופת התנ"ך, הדרך לספור את השנים הייתה לפי שנות המלוכה של המלכים. באותו זמן היו שתי ממלכות נפרדות, וכדי לדעת מתי קרה כל אירוע, היו משווים בין השנים של מלך ישראל לשנים של מלך יהודה.
הכתוב מספר לנו שבִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם ששלט בישראל, וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל־יְהוּדָה. הדבר הזה קצת מפתיע, כי ירבעם מלך ישראל ורחבעם מלך יהודה, שהיה אבא של אביה, התחילו למלוך בדיוק באותו הזמן. אנחנו יודעים שרחבעם מלך רק שבע עשרה שנים, אז איך יכול להיות שהבן שלו התחיל למלוך רק בשנה השמונה עשרה של ירבעם? האם הממלכה חיכתה שנה שלמה בלי מלך?
ההסבר הוא שלא היה שום פער או עיכוב. רחבעם אכן המשיך למלוך ונכנס אל תוך השנה השמונה עשרה, אבל בגלל שהוא הלך לעולמו באמצע השנה ולא הספיק להשלים אותה, השנה הזאת פשוט לא נספרה לו באופן רשמי במניין שנות המלכות שלו. אצל ירבעם, לעומת זאת, השנה נספרה כרגיל. לכן, כשאביה קיבל את הכתר מיד אחרי שאבא שלו סיים את תפקידו, האירוע נרשם בשנה השמונה עשרה של מלך ישראל.