התקוממות נגד מלכות בית דוד מצטיירת כהתנגשות חזיתית בין קבוצת מורדים נטולי עכבות לבין מנהיג שחסר את תעצומות הנפש הנדרשות לעמוד מולם. נקודות התורפה באופיו של רחבעם הן אלו שניצלו מתנגדיו כדי לבסס את כוחם.
הקבוצה שהתקבצה נגדו מתוארת במילים אֲנָשִׁים רֵקִים. אלו אינם רק אנשים ריקים מתוכן, אלא אנשים רשעים [רש"י], פחותים וריקים מכל מעלה אנושית [מצודת ציון]. הכתוב מוסיף ומכנה אותם בְּנֵי בְלִיַּעַל, כינוי שמשמעותו אנשים שהם "בלי עול", כלומר כאלו שפרקו מעליהם את עול מלכות שמים [מצודת ציון]. אותם אנשים וַיִּתְאַמְּצוּ, התחזקו והתקוממו נגד רחבעם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], וזאת משום שזיהו בו שפלות וחולשת אופי שהזמינו את תוקפנותם [רש"י].
תיאורו של רחבעם במילה נַעַר מעורר קושי, שכן ידוע כי היה בן ארבעים ואחת שנה בעת שעלה לשלטון. משום כך, הפרשנים מסכימים כי התואר אינו מתייחס לגילו הכרונולוגי, אלא למצבו הנפשי. הוא נהג כנער חסר ניסיון, נטול אומץ לב ותעצומות נפש. תכונה זו מודגשת גם בביטוי וְרַךְ לֵבָב, המציין את ההפך מאדם קשה וחסון. רחבעם היה מלא פחד וחשש מלצאת למלחמה [מצודת דוד]. בשל כך וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם, הוא לא הצליח לאזור את הכוח הנדרש כדי לעמוד מול המורדים ולקחת בחזרה את המלוכה מידי ירבעם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].