קרה לכם פעם שראיתם אנשים שממשיכים לעשות משהו מתוך הרגל, למרות שכבר צריך להתנהג אחרת? בימי המלך אסא הייתה מציאות דומה. הרבה זמן לפני שנבנה בית המקדש, אנשים התרגלו להקריב קורבנות לה' במזבחות פרטיים שנקראו וְהַבָּמוֹת. אבל ברגע שבית המקדש הקבוע נבנה, היה אסור להמשיך להשתמש באותן במות פרטיות. למרות שהמלך אסא רצה לשנות את המצב, ההרגל של העם היה חזק מאוד, והבמות לֹא־סָרוּ מִיִּשְׂרָאֵל, כלומר העם המשיך להקריב בהן. המילה רַק מתפרשת כאן במובן של "אבל", והיא באה להראות לנו את ההבדל הגדול בין העם לבין המלך. בזמן שהעם המשיך עם ההרגל הישן, לְבַב־אָסָא הָיָה שָׁלֵם כׇּל־יָמָיו. המלך אסא התנהג אחרת לגמרי, הוא לא השתמש בבמות בכלל, אלא הקפיד להביא את כל הדברים הקדושים שלו ושל אבא שלו ישר אל בית ה'.
דברי הימים ב, פרק ט״ו, פסוק י״ז
וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כׇּל־יָמָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.