תארו לעצמכם מצב שבו כולם שוכחים את הכללים החשובים באמת ואין מי שיזכיר להם אותם. פעם, בעבר הרחוק של עם ישראל, הייתה תקופה ארוכה שנקראת יָמִים רַבִּים, שבה אנשים פשוט התרחקו מהדרך הטובה. באותם ימים הם חיו לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, כלומר הם עזבו את האמונה בה' והתחילו לעבוד אלילים וללכת אחרי אמונות שאינן נכונות.
המצב המשיך להידרדר והם נשארו וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה. המילה "מורה" כאן פירושה מלמד. התפקיד החשוב של הכהנים היה ללמד את העם איך להתנהג ולכוון אותם, אבל בני ישראל פשוט לא רצו להקשיב. הם לא באו אל הכהנים כדי לשאול שאלות ולא ביקשו ללמוד, ולכן הכהנים הפסיקו ללמד אותם. בגלל שלא היו להם מורים שידריכו אותם, העם הגיע למצב של וּלְלֹא תּוֹרָה. הם איבדו את החיבור לתורה של ה', לא רצו ללמוד אותה יותר, ובחרו ללכת בדרכים אחרות לגמרי.