דברי הימים ב, פרק י״ח, פסוק ט״ז

קרה לכם פעם שהלכתם בקבוצה גדולה אבל לא היה אף אחד שהוביל אתכם והראה לכם את הדרך? זה יכול להיות מאוד מבלבל. הנביא מתאר מראה נבואה שה' הראה לו על מלחמה שעומדת לקרות. הוא פותח במילה רָאִיתִי, כדי להסביר שזהו חזון שנגלה אליו. בחזון שלו, הוא רואה את החיילים נְפוֹצִים, כלומר מתפזרים לכל עבר ומנותקים זה מזה. הם בורחים עַל הֶהָרִים, גם מפני שהמלחמה התרחשה באזור הררי שנקרא רמות גלעד, וגם כי הרים הם בדרך כלל המקום שאליו בורחים כדי לחפש מחבוא בטוח. הנביא מדמה את העם לצֹאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה, ממש כמו כבשים שהרועה שלהן איננו ואין מי שינהיג אותן וישמור עליהן יחד. מדוע זה קרה? ה' מכריז לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה. הכוונה היא שהמלך שלהם, אחאב, לא ישרוד את הקרב, והם יישארו ללא מפקד. אבל הנבואה מסתיימת בדבר מרגיע: יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. המלך אחאב יהיה היחיד שייפגע במערכה, בעוד ששאר העם יינצלו ויחזרו לביתם בבטחה. הדבר המדהים הוא שהנבואה הזו התקיימה בדרך מיוחדת. מרגלים שמעו את דברי הנביא וסיפרו אותם למלך ארם שנלחם בישראל. בעקבות זאת, מלך ארם ציווה על הצבא שלו לחפש במלחמה אך ורק את מלך ישראל, וכך שאר החיילים באמת הצליחו להינצל ולשוב הביתה בשלום.