דברי הימים ב, פרק י״ח, פסוק ז׳

II Chronicles 18:7Sefaria

וַיֹּ֣אמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרוֹשׁ֩ אֶת־יְהֹוָ֨ה מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יהוּ כִּֽי־אֵ֠ינֶ֠נּוּ מִתְנַבֵּ֨א עָלַ֤י לְטוֹבָה֙ כִּ֣י כׇל־יָמָ֣יו לְרָעָ֔ה ה֖וּא מִיכָ֣יְהוּ בֶן־יִמְלָ֑א וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃

קרה לכם פעם שכעסתם על מישהו שאמר לכם את האמת, רק בגלל שזה לא מה שרציתם לשמוע? זה בדיוק מה שקורה במפגש המעניין בין שני המלכים. מלך ישראל מספר שיש עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ, כלומר, עוד אדם אחד שאפשר לבקש ולשמוע דרכו את מה שה' אומר. אבל המלך מסביר שהוא לא הזמין אותו מראש כי הם פשוט לא אוהבים אחד את השני. המלך מתלונן ואומר: כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה. הוא בעצם אומר שהנביא הזה תמיד אמר עליו דברים רעים בעבר, ולכן הוא בטוח שגם הפעם הוא יגיד משהו שלילי. הסיבה שהנביא אמר לו דברים קשים בעבר היא שהמלך אחאב שחרר לחופשי אויב שהיה אמור להיענש, והנביא היה חייב להוכיח אותו על כך.


המלך השני, יהושפט, שומע את הדברים ועונה לו בנימוס ובכבוד: אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן. הוא מסביר לו שהנביא לא ממציא דברים מהלב שלו. הוא רק מוסר את מה שה' שם בפה שלו, ולכן אי אפשר להאשים אותו בתוכן הדברים. השיחה הזו מראה לנו את ההבדל הגדול ביניהם. אחאב התייחס לנביא כמו אל אדם רגיל שאפשר להרחיק אם הוא אומר דברים שלא מוצאים חן בעיניו. אבל יהושפט, שהיה ירא שמים, הבין שחובה להקשיב לנביא אמת, גם כשהוא מוסר לנו מסר שקשה לשמוע ואינו מבשר דברים טובים.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ו׳
פסוק ח׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.