דברי הימים ב, פרק י״ח, פסוק ל״ג

II Chronicles 18:33Sefaria

וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לָרַכָּ֗ב הֲפֹ֧ךְ (ידיך) [יָדְךָ֛] וְהוֹצֵאתַ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הׇֽחֳלֵֽיתִי׃

חשבתם פעם איך זה להרגיש שאתם מוסווים לגמרי, ובכל זאת משהו קורה בדיוק במקום שבו אתם נמצאים? בעיצומה של מלחמה גדולה, מלך ישראל נמצא בשדה הקרב כשהוא מחופש, כדי שחיילי האויב לא יזהו אותו. אבל פתאום, אִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ. כלומר, חייל ירה חץ בתמימות, בלי לכוון לאדם מסוים ובלי לדעת שהוא יורה לכיוון המלך. החץ הזה פגע במלך בדיוק בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן. שריון של לוחמים עשוי בדרך כלל מכמה חלקים שמחוברים זה לזה כדי שאפשר יהיה לזוז בנוחות, והחץ חדר בדיוק בנקודה הרגישה שבה החלקים מתחברים. המלך מבין שהוא נפצע, אבל הוא פועל בחוכמה ובשקט. הוא פונה אל לָרַכָּב, הנהג של המרכבה שלו, ומצווה עליו: הֲפֹךְ יָדְךָ. הוא מבקש ממנו לשנות את כיוון הנסיעה ולהסתובב לאחור, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַמַּחֲנֶה, כדי לצאת מהחזית המסוכנת אל מקום מוגן יותר. המלך מסביר לנהג שהוא מבקש לסגת כִּי הָחֳלֵיתִי, כלומר, חליתי או נפצעתי. המלך בחר את המילים שלו בזהירות רבה. הוא לא גילה לנהג שהוא נפגע מחץ כדי לא להבהיל אותו. הוא ידע שאם החיילים ישמעו שהמלך נפצע, כולם יתמלאו בפחד ועלולים לברוח משדה הקרב, ולכן הוא שמר על כך בסוד.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ל״ב
פסוק ל״ד

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.