התמוטטות שלטונו של המלך יהורם באה לידי ביטוי במרידות של עמים כבושים ושל ערים מתוך ממלכתו שלו. למרות מאמציו הכוחניים לבסס שלטון יחיד ריכוזי, ואף שהרג את אחיו כדי להבטיח את מעמדו, הממלכה קורסת מבפנים ומבחוץ כתוצאה ישירה מהתנהלותו הרוחנית.
המילים וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם חוזרות על עצמן אף על פי שמרד אדום כבר הוזכר קודם לכן. חזרה זו נועדה ליצור רצף סיבתי ולחבר את המרד האדומי למרד שפרץ מיד אחריו [רש"י]. משמעות המרד הייתה שיהורם כשל בניסיונו להכניע את האדומים; יהודה איבדה את השליטה עליהם, תשלומי המס פסקו, הביטחון התערער, ודרכי המסחר הדרומיות שהגיעו עד אילת שובשו [ביאור שטיינזלץ].
בעקבות חולשה זו של המלך, אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה. לבנה הייתה עיר בתוך שטח ממלכת יהודה, אשר שכנה סמוך לגבול עם אדום. כאשר ראו תושבי לבנה שיהורם נחלש ושאדום הצליחה למרוד, ניצלו גם הם את ההזדמנות, מרדו במלך יהודה ואף סייעו לאדומים במאבקם [רש"י, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי הסיבה לכל ההתקוממויות הללו טמונה במילים כִּי עָזַב אֶת ה׳ אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו. המרידות הרבות שפרצו בימיו, יותר מבכל תקופת המלכים שקדמו לו, לא היו אלא עונש על שנטש את דרך התורה. כך מתברר כי ניסיונו להחזיק בכוח בכל רחבי הממלכה נכשל לחלוטין, והוא איבד את השליטה אפילו על הערים שבתוך ארצו שלו.