על אף שיהורם וביתו היו ראויים לעונש ולהשחתה בעקבות חטאיהם, ה' בחר לחוס על שושלת המלוכה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. וְלֹא־אָבָה, כלומר ה' לא רצה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], להביא כליה על בית דוד. ההצלה של שושלת זו לא נבעה מזכויותיהם באותה עת, אלא לְמַעַן הַבְּרִית, בזכות אותה ברית היסטורית שה' כרת עם דוד [ביאור שטיינזלץ].
הבטחה זו מתבטאת במילים לָתֵת לוֹ נִיר. באשר למשמעות המילה "ניר", קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה המרכזית [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ] מפרשת את המילה כצורה של המילה "נר", כסמל למלכות ולשושלת רציפה. לפי תפיסה זו, המלך נמשל לנר מאיר המשפיע מאורו על סביבתו, וההבטחה היא שנרו של דוד לא יכבה לעולם ותמיד ימלוך איש מזרעו. מנגד, גישה שונה מציג [רש"י], אשר מסביר את המילה "ניר" במשמעות של עול מלכות ושלטון שניתן לדוד ולזרעו על עם ישראל.