הידרדרות רוחנית קשה בהנהגת המלך מתבטאת בהקמת מוקדי פולחן זרים ובהדחת העם מאמונתו. המעבר מעבודת האל לפולחן זר נתפס כבגידה עמוקה, המדומה להפרת ברית נישואין.
המלך עָשָׂה בָמוֹת, כלומר הקים מזבחות המיועדים לעבודה זרה [מצודת דוד]. באשר למיקומן של במות אלו, הכתוב מציין כי הן הוקמו בְּהָרֵי יְהוּדָה, ויש להקפיד על נוסח זה, שכן בחלק מכתבי היד והדפוסים הישנים נפלה טעות ונכתב "מערי יהודה" [מנחת שי].
מעשיו של המלך לא הסתכמו בהקמת הבמות, אלא וַיֶּזֶן אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם. הפרשנים מסכימים כי פועל זה מתאר הסתה של העם לעבודה זרה. השימוש במושג זנות בהקשר של ציבור או אומה מתייחס לעבודת אלילים [מלבי"ם], שכן כל מי שעוזב את יראת ה' לטובת פולחן זר נמשל לאישה הבוגדת בבעלה ומנאפת עם אחרים [רש"י].
בנוסף להסתה לזנות רוחנית זו, וַיַּדַּח אֶת יְהוּדָה, כלומר המלך פעל באופן אקטיבי כדי להרחיק את העם מעבודת ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].