מסעו הצבאי של יהורם נועד להכניע את האדומים פנים אל פנים. תחילת המערכה מצוינת במילה וַיַּעֲבֹר, המבטאת את חציית הגבול של יהורם וצבאו אל תוך שטח אדום [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בתיאור התפתחות הקרב באמצעות המילים וַיְהִי קָם לַיְלָה, חלוקים הפרשנים באשר לזהות הקמים ומטרתם. גישה אחת גורסת כי יהורם הוא שקם בחשכת הלילה, וזאת מתוך חולשה, שכן לא עצר כוח להתעמת עם האדומים בגלוי ובאור יום [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי מי שקם בלילה היו דווקא חיילי צבא אדום המורדים, שפתחו במתקפה נגד יהורם [רלב"ג].
מוקד מרכזי נוסף הוא הבנת הביטוי הַסּוֹבֵב אֵלָיו, המגדיר את זהות האדומים שהוכו במערכה. לפי גישה אחת, מדובר בחיילי האויב האדומי שהקיפו את יהורם וטמנו לו מארב [ביאור שטיינזלץ], או באלו שעמדו סמוך אליו בחזית, משום שלא היה בכוחו של יהורם להעמיק אל תוך שדה הקרב ולהכות מעבר למעגל הקרוב אליו [מצודת דוד, רש"י].
אולם, פרשנים אחרים מציעים זווית שונה לחלוטין, ולפיה אדום "הסובב אליו" הם דווקא אדומים שהיו בני ברית של יהורם וסמכו אותו בעזרתם, שכן לא כל העם האדומי מרד בו [רלב"ג]. על פי קו מחשבה זה, יהורם הכה את בני בריתו האדומים שהתלוו אליו מתוך חשש שמא בשעת המבחן הם יעברו צד, יחברו לאחיהם המורדים ויתווספו על שונאיו. כדי למנוע סכנה זו, הוא הקדים וקם עליהם פתאום באישון לילה והרגם [רש"י].