אגרת מסתורית ונוקבת מגיעה לידיו של מלך יהודה, ונושאת עמה תוכחה קשה מאת נביא שכבר אינו נוכח בזירה ההיסטורית. הופעת המכתב מעוררת פולמוס מרתק בין המפרשים, שכן מן הכתובים בספר מלכים עולה כי אליהו הנביא כבר עלה בסערה השמימה עוד בימי יהושפט, אביו של יהורם, כאשר אלישע כבר החל לכהן כנביא במקומו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מִכְתָּב זה, שהוא איגרת כתובה [מצודת דוד], אכן הגיע אל יהורם לאחר שאליהו כבר עלה לשמים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, חומת אנך]. על פי מסורת המובאת בסדר עולם, הדבר אירע שבע שנים לאחר שאליהו נגנז [רד"ק, חומת אנך]. כיצד הועבר המכתב? הפרשנים מסבירים כי אליהו נגלה ברוח נבואה לאחד הנביאים שחיו באותה עת, שם את הדברים בפיו, וציווה עליו לכתוב אותם בספר ולהביאם למלך [מצודת דוד, רד"ק, חומת אנך]. המטרה בהבאת מכתב שנתפס כמגיע מן השמים הייתה לזעזע את יהורם, להכניע את לבבו ולגרום לו להבין את חומרת מעשיו [רד"ק, חומת אנך]. עצם המאורע מוכיח כי אליהו עודו חי וקיים, ומתגלה בעולם הזה לעיתים [מלבי"ם]. גישה שונה מעט מציעה כי אליהו השאיר אחריו מכתב נבואי מראש, בטרם הסתלקותו, והוא הגיע לידי יהורם רק לאחר זמן [ביאור שטיינזלץ].
מנגד, מוצגת עמדה פילוסופית חולקת השוללת לחלוטין את הרעיון שהמכתב נכתב לפני שיהורם חטא. לפי תפיסה זו, אם נביא חוזה עונש על חטא שטרם נעשה ומייעד עונש מראש, הדבר סותר את יסוד הבחירה החופשית של האדם. לכן, המסקנה ההכרחית היא שאליהו לא מת, אלא המשיך לחיות חיים ארוכים ופלאיים גם בימי יהורם, והוא כתב את המכתב בזמן אמת, לאחר מעשיו הרעים של המלך [רלב"ג].
המילה לֵאמֹר מציינת כי בתוך האיגרת נכתבו במפורש דברי ה' [מצודת דוד]. הסיבה לכך שדווקא אליהו הוא זה שמוכיח את המלך, קשורה לכך שאליהו התנבא על חורבן בית אחאב מלך ישראל. מכיוון שיהורם התחתן עם בת אחאב והלך בדרכיו, נבואת הכליון חלה גם עליו [מלבי"ם].
הפסוק מנמק את העונש במילים תַּחַת אֲשֶׁר, שמשמעותן "הואיל ו" [ביאור שטיינזלץ]. יש כאן תשובה לתמיהה אפשרית: מדוע ה' האריך אפיים למלכי ישראל הרשעים, ואילו את יהורם הוא מעניש מיד? התשובה היא שליהורם היו מודלים לחיקוי קרובים וראויים, אביו יהושפט וסבו אסא. מכיוון שהיה לו ממי ללמוד והוא בחר להפנות עורף לדרכם, עונשו חמור ומיידי יותר [מלבי"ם].