נבואת הזעם המופנית אל המלך מפרטת עונש כבד וכוללני, הבא כתוצאה ישירה ממעשיו [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מכריז כי הִנֵּה ה' נֹגֵף, כלומר מכה את המלך וסביבתו, כאשר נבואה זו טומנת בחובה שתי פורענויות מרכזיות ונפרדות [מלבי"ם].
הפורענות הראשונה היא המַגֵּפָה גְדוֹלָה שתכה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכָל רְכוּשֶׁךָ. פגיעה זו, המכוונת כלפי משפחתו ועמו של המלך, תתבטא במכת חרב קשה שתנחת על בני ביתו [מלבי"ם].
הפורענות השנייה תהיה אישית ותופנה אל המלך עצמו, שילקה במחלות רבות ושונות זו מזו. מחלתו האחרונה תהיה מחלת מעיים קשה שתביא עליו מיתה משפילה ומנוולת, שבה מעיו יצאו מגופו לאורך זמן. זאת, בניגוד לצדיקים שעשויים להיפטר מן העולם עקב חולי מעיים, אך מיתתם אינה מלווה בביזיון ניוולי שכזה [מלבי"ם].