מהלך הקרב נפתח ביוזמה התקפית של יואב נגד צבא ארם. יואב, כמצביא דגול העומד בראש לוחמים מיומנים, מסתער על הארמים, בעוד שהם היו שכירי חרב בלבד שלא העזו להסתכן בקרב, ולכן וַיָּנֻסוּ - ברחו מפניו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי להחלטתו של יואב לגשת תחילה להילחם בארם הייתה השפעה מכרעת על המערכה כולה. כאשר בני עמון ראו שצבא ארם, שעליו סמכו ובגבורתו בטחו, נוחל תבוסה ובורח מהשדה, נשבר גם ביטחונם העצמי ובעקבות זאת נסו גם הם אל תוך העיר [מלבי"ם, אברבנאל].