לקראת הלחימה בשתי חזיתות מקבילות, יואב ואבישי עורכים הסכם של עזרה הדדית. מעבר לעצם פיצול הכוחות, הם קובעים כי ישמשו צבא עזר זה לזה. התכנית הצבאית היא שאם מצבו של אחד מהם יהיה דחוק בחזית שלו, יוכל האח השני לבוא לעזרתו ולהוסיף לו כוח לוחם [שטיינזלץ].
הסכם זה מתייחס לשני תרחישים אפשריים שבהם צד אחד נקלע למצוקה, אך הוא מעורר קושי הגיוני: ייתכן מצב שבו ארם יגברו על יואב, ובמקביל בני עמון יגברו על אבישי, וכך איש מהם לא יוכל להושיע את אחיו. המענה לתרחיש השלישי והקשה מכולם ניתן מיד לאחר מכן, כאשר יואב מבהיר כי במקרה שבו שתי החזיתות יקרסו, עליהם פשוט לעשות את המוטל עליהם ולהילחם בעוז בעד העם והערים מבלי לסמוך על הנס, ולהשאיר את התוצאה להחלטתו של ה' שיעשה כטוב בעיניו [אברבנאל].
מבחינת נוסח הכתוב, המילים אֲרָם מִמֶּנִּי מופיעות בסדר זה, בניגוד לגרסאות של ספרים אחרים שבהם נכתב "ממני ארם" [מנחת שי]. בנוסף, המילה וְהָיִתָה נכתבת ביו"ד אחת בלבד, וחסרה בה אות יו"ד נוספת שהייתה אמורה להופיע כחלק מתבנית השורש של המילה [רד"ק, מנחת שי].