שמואל ב, פרק י״ח, פסוק י״ז

סופו של המרד מסתכם בקבורה חפוזה בלב היער ובהתפזרות מוחלטת של צבא המורדים. גופתו של אבשלום מושלכת אל הפַּחַת, שהוא בור או חפירה גדולה, ומעליו מציבים גַּל אבנים גדול מְאֹד שנועד למלא תחילה את הבור העמוק ורק אז ליצור תל מעל פני האדמה. עם מות מנהיגם, וְכׇל יִשְׂרָאֵל, שהם האנשים שהשתתפו במרד, מבינים כי אין עוד תוחלת למאבק ובורחים. הכתוב מציין כי הם נסו איש לְאֹהָלָו, והכתיב החסר של המילה רומז לתחושת הבושה העמוקה שלהם, שכן הם לא נסוגו יחד כקבוצה אלא כל אחד ברח מבודד אל אוהלו.