תגובת המלך לקריאת הצופה נשענת על היגיון צבאי פשוט. המלך קובע כי אִם לְבַדּוֹ האיש מתקרב, הרי שיש בְּשׂוֹרָה בְּפִיו, כלומר הוא שליח הנושא עמו ידיעה ואין כל סיבה לחשש. מסקנה זו נובעת מהעובדה שחיילים הנסים מתבוסה בשדה הקרב אינם בורחים כיחידים, אלא במנוסה המונית של אנשים רבים. אותו רץ בודד ממשיך כל העת להתקדם, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב אליהם.
שמואל ב, פרק י״ח, פסוק כ״ה
וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ וַיַּגֵּ֣ד לַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ אִם־לְבַדּ֖וֹ בְּשׂוֹרָ֣ה בְּפִ֑יו וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְקָרֵֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.