ניצחון המלחמה מלווה באסון כבד, ולכן מסירת הדיווח למלך דוד דורשת שליח מסוג אחר. יואב מונע מאחימעץ לרוץ אל המלך, שכן אף שהמרד דוכא, הבשורה שזורה במותו של אבשלום, ועל כן אינה יכולה להיחשב כבשורת ישועה רגילה.
הפרשנים מסכימים כי באומרו לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה, יואב מבהיר לאחימעץ כי בשורה מורכבת זו אינה ראויה לו. אחימעץ הוא אדם טוב וכהן לה', ומן הראוי שיוביל רק בשורות משמחות שיסבו נחת לשומען [אברבנאל, מלבי"ם]. בנוסף, יואב רומז לו כי אין זה תפקידו הרשמי לבשר את דיווחי היום [מלבי"ם]. מאחר שהבשורה לא תשמח את המלך, אין זה מתאים שאחימעץ יהיה נושא הדברים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר להמשך דבריו, וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר, יואב מבטיח לאחימעץ כי בעתיד תזדמן לו ישועה אחרת, שלמה וטובה, שאותה יוכל לבשר למלך והיא תשמח אותו [רש"י, רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד]. גם אם רצונו של אחימעץ הוא להלל ולשבח את ה' על הניצחון, הוא יוכל לעשות זאת בימים אחרים [מלבי"ם].
אולם, וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר, משום שהישועה הנוכחית אינה שלמה בעיני המלך [רד"ק]. כל ניסיון לספר על חסדי ה' בניצחון המערכה, יחייב בהכרח את ציון עונשו של המורד העיקרי – מיתת אבשלום, ולכן הבשורה הופכת לרעה [מלבי"ם].
הסיבה המרכזית למניעה מסוכמת במילים כִּי עַל [כֵּן] בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת. המילה כֵּן נקראת בפסוק אך אינה כתובה בו. חסרון זה בכתוב מרמז על רובד נוסף במשמעות המיתה: בן המלך מת "על כן" ועל יושר, כלומר כדין ובצדק, כעונש מאת ה' על כך שמרד באביו ופשע במעשיו הרעים [רד"ק, מנחת שי]. למרות שמשפט ה' נעשה בצדק, עדיין מדובר בבשורה קשה שאינה ראויה לאיש טוב כאחימעץ [מלבי"ם].