דוד מארגן את צבאו לקראת הקרב, מחלק את כוחותיו באופן אסטרטגי ומכריז על כוונתו להוביל אותם באופן אישי. המלך מחלק את העם לשלושה ראשים נפרדים, כאשר כל הַשְּׁלִשִׁית – שליש מהכוח – נמסר תחת פיקודו של מנהיג אחר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. שליש אחד מופקד בידי יואב, שליש נוסף בידי אבישי אחיו, והשליש האחרון נמסר לידי אִתַּי הַגִּתִּי, נאמנו של דוד, שייתכן כי פיקד על גדודי הזרים [ביאור שטיינזלץ]. באשר לכתיב המילה הַשְּׁלִשִׁית, קיים שינוי במסורת הכתיבה לאורך הפסוק: בשתי הפעמים הראשונות המילה נכתבת חסרה את האות יו"ד הראשונה אך מלאה ביו"ד השנייה, ואילו בפעם השלישית המילה וְהַשְּׁלִשִׁת נכתבת כשהיא חסרה בשתי האותיות [מנחת שי].
לאחר חלוקת הכוחות, דוד פונה אל העם ומכריז יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם. בכך הוא מבטא את חפצו להצטרף אליהם למערכה [מלבי"ם], ופועל כמפקד העליון בהתאם למנהגם של מנהיגי ישראל לצאת לקרב בראש צבאותיהם [ביאור שטיינזלץ].