מפלתו של אבשלום בשיא המרד מגיעה אל קצה במפגש גורלי, בו הוא מוצא את עצמו תלוי חסר אונים באוויר, נטוש על ידי בהמתו ומנותק מצבאו.
המילה וַיִּקָּרֵא מפורשת על ידי רוב הפרשנים כלשון מקרה ופגע, צירוף מקרים שבו נזדמן אבשלום לפתע אל מול עבדי דוד. עם זאת, יש המדגישים כי "מקרה" זה היה למעשה עונש והשגחה מאת ה', שסיבב את פני הדברים כך שאבשלום ימצא את עצמו מבודד לאחר שצבאו התפזר [רלב"ג, אברבנאל]. גישה משלימה מסבירה שההיתקלות המקרית נבעה מכך שמחנה אבשלום איבד את הסדר שלו במהלך הלחימה, וכך מצא את עצמו מול קבוצה מאנשי דוד [ביאור שטיינזלץ].
אבשלום מתואר כשהוא רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד במנוסתו. יש המסבירים כי לא היה זה פרד רגיל, אלא פרדו המיוחד של המלך דוד, שאין לאיש רשות להשתמש בו. אבשלום רכב עליו במכוון כדי להפגין את מלוכתו, ולפיכך נענש ולקה דרך אותה בהמה עצמה [חומת אנך].
במנוסתו, הגיע אבשלום תחת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה. המילה שׂוֹבֶךְ מוסברת כסבך, בדומה למילה "סובך" (באות סמ"ך), ומתארת סוכת ענפים צפופים הנאחזים ומסתבכים זה בזה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הָאֵלָה היא סוג של אילן, שענפיו במקרה זה היו נמוכים למדי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
כאשר עבר תחת העץ, וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ – ראשו נאחז בחוזקה בענפים. הפרשנים מסבירים כי שערותיו הארוכות והשופעות של אבשלום הן אלו שהסתבכו בסבך העץ. יש בכך מידה כנגד מידה, שכן אבשלום התגאה בשערו הרב, ולכן נענש ונתלה דווקא בו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מתוך עוצמת המרוצה של הפרד וההסתבכות בענפים, אבשלום נותר תלוי באוויר, בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, בעוד הפרד שעליו רכב המשיך בדרכו ועבר מתחתיו [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. למצב חסר אונים זה מוסיפה מסורת חז"ל רובד עמוק נוסף: כאשר אבשלום היה תלוי באוויר, הוא שלף את חרבו כדי לקצוץ את שערותיו ולהשתחרר, אך באותו רגע ראה את הגיהינום פתוח תחתיו, מה שמנע ממנו להפיל את עצמו לארץ [רש"י].